אמנון גרדמן נ' סופר-פארם (ישראל) בע"מ ואח'

פסק דין

1.ביום 3.12.07 הגיש המבקש נגד המשיבות תביעה, ובקשה ואישורה של תביעה זו כתביעה ייצוגית.

2.עניינן של הבקשה ושל התביעה בתוסף מזון בשם "ציטוזן", המשווק תחת המותגים GNC ו-LIFE. המבקש טען כי המשיבות פרסמו מוצר זה כמוצר המסייע בהרזייה ובהפחתת שומן. עוד נטען כי המשיבה 2 פרסמה את המוצר ציטוזן GNC כמוצר היעיל בספיגת השומן במערכת העיכול והפרשתו מהגוף, בהורדת רמת כולסטרול, בשמירה על לחץ דם תקין, ובשיפור פעילות המעיים. המבקש טען כי כעולה מחוות דעת שהוכנו עבורו, הפרסומים הללו מטעים, בין היתר משום שתוסף המזון איננו יעיל בטיפול בהשמנת יתר. לכן, ולאור הנזקים שנגרמו למבקש לטענתו, הוא עתר כי בית המשפט יקבע כי על המשיבות לפצות אותו בסכום של 650 ₪.

3.המשיבות כפרו בבקשה על כל רכיביה. טענותיהן העיקריות היו כי בפרסומים לא היה מצג מטעה, שכן הן לא טענו כי שימוש במוצר לבדו יביא לירידה במשקל, ללא שינויים בהרגלי התזונה ובפעילות הגופנית של המשתמש. עוד נטען כי לא הופרה על ידיהן חובת גילוי, כי למבקש לא נגרם כל נזק, כי קיומו של קשר סיבתי לא הוכח, וכי תביעת המבקש אינה מתאימה להידון כתביעה ייצוגית.

4.ביום 29.12.2010, הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה.

עיקרי הסדר הפשרה בין הצדדים כללו הסכמות ביחס לפרסום העתידי של המוצר ציטוזן על ידי המשיבות. בין היתר נקבע כי המשיבות לא יפרסמו כי המוצר ציטוזן גורם להפחתת שומן ללא צורך בשינוי הרגלי התזונה או פעילות גופנית; כי המוצר משפר את עבודת המעיים; כי המוצר סופג את השומן במערכת העיכול ומפרישו מהגוף; וכי המוצר בעל יכולת למנוע את מחלת הסרטן.

כן הוסכם במסגרת הסדר הפשרה כי המשיבות יעבירו סכום של 25,000 ₪ למחקר בתחום השמנת יתר והפרעות אכילה בילדים.

הצדדים בקשו כי בתי המשפט יאשר את הסדר הפשרה וזאת ללא מינוי בודק, וכי יאושר גמול למבקש בסכום של 30,000 ₪ ושכר טרחה לעורכי דינו בסכום של 85,000 ₪. הצדדים ציינו בבקשתם כי חשיבות ההסכמה שלהם היא בעיקרה בהבאת הנושא לידיעת הציבור בעתיד.

5.בישיבת יום 9.2.11, ציין ב"כ המבקש כי ההישג העיקרי שהמבקש רואה בהסדר הפשרה הוא בכך שהמבקש הצליח לשנות לחלוטין את הפרסום השגוי. יחד עם זאת, ולאור עמדת בית המשפט באותה ישיבה ביחס לסכום שהסוכם שהמשיבות ישלמו במסגרת הסכם הפשרה, הודיעו המשיבות לבית המשפט כי הן ישקלו את הצעת בית המשפט לפיה סכום הפשרה יוגדל.

6.ביום 16.6.11 הגישו הצדדים לבית המשפט הודעת הסתלקות. המבקש הודיע כי הוא מבקש להסתלק מהבקשה, וכי לכן מבקש מבית המשפט למחוק את בקשת האישור ולדחות את תביעתו. במסגרת בקשת ההסתלקות, הסכימו המשיבות להימנע מפרסומים שונים ביחס למוצר – באותו אופן שהן התחייבו לכך בהסכם הפשרה המקורי. כן עתרו הצדדים כי בית המשפט יאשר למשיבות לשלם למבקש סכום של 40,000 ₪ ו-100,000 ₪ לבא כוחו.

7.הצדדים טענו כי המבקש הגיע למסקנה לפיה התחייבות המשיבות ביחס לפרסום העתידי של המוצר באופן שיהיה כפוף להתחייבויות המשיבות כפי שהן פורטו בהסדר הפשרה, מבטיחה כי המקרה לא יישנה בעתיד.

עוד טען המבקש, כי לאחר קבלת נתונים ועובדות מהמשיבות, הוא העריך מחדש את סיכויי התביעה, וזאת - לאור עמדת המשיבות כי הן לא התכוונו להטעות את הצרכנים, לאור גודל הקבוצה, ההסתברות שלקבוצה נגרם נזק ושיעור הנזק שנגרם אם נגרם. כל אלה הביאו את המבקש למסקנה כי אין הצדקה בניהול תביעה ייצוגית על כל המשאבים הכרוכים בכך. המבקש בקש לטענתו לחסוך בהוצאות מיותרות, ולכן הוא החליט להסתלק מהבקשה ומהתביעה.

8.הצדדים הדגישו כי הסתלקות מהתביעה לא תגרום לקבוצה כל נזק, משום שההסתלקות אינה יוצרת מעשה בית דין כנגד המשיבות, ואינה משפיעה לכן על כל זכות מהותית או דיונית של חברי הקבוצה. עוד צוין כי חרף העובדה כי המשיבות כפרו בעמדת המבקש לגופה, הן הסכימו להתחייב לשנות את פרסומיהן, ואף לתת תשומת לב מיוחדת לפרסומים המתלווים לתוספי מזון אחרים שהן משווקות.

9.בהתאם להחלטת בית המשפט בוצע פרסום של בקשת ההסתלקות, וכן נשלחה הודעה אודות ההסתלקות אל נציג היועץ המשפטי לממשלה. לא הוגשה כל התנגדות לבקשה, וב"כ היועץ המשפטי הודיעה ביום 21.1.12 כי היועץ המשפטי אינו מבקש להביע התנגדות לבקשת ההסתלקות, וכי הוא מותיר את ההכרעה בה לשיקול דעתו של בית המשפט.

דיון

10.הצדדים בהליך הנוכחי הגישו לבית המשפט שני הסדרים שונים – מלכתחילה הוגש הסדר פשרה, ולאחר מכן הוגשה בקשת הסתלקות. שני ההסדרים כללו התחייבויות עתידיות שונות של המשיבות ביחס לאופן בו הן יפרסמו את תוסף המזון מסוג ציטוזן. בשני ההסדרים הסכימו המשיבות לשלם גמול למבקש ושכר טרחה לבאי כוחו. הסדר הפשרה כלל גם הסכמה לתרומה עבור מחקר בסכום של 25,000 ₪, הסכמה שלא מצאה ביטוי בבקשת ההסתלקות.

11.ההבדל המשפטי העקרוני בין הסדר פשרה לבין בקשת הסתלקות, נוגע לשאלת היותו של ההסדר "מעשה בית דין" ביחס לחברי הקבוצה. כך, בעוד הסדר פשרה המאושר על ידי בית המשפט מהווה מעשה בית דין המחייב את כל חברי הקבוצה, ומונע מהם את האפשרות להגיש תביעה בעילה דומה נגד המשיבות – הרי במקרה של הסתלקות לא נוצר מעשה בית דין כלשהו, ולכן יכול כל אחד מחברי הקבוצה להגיש בעתיד תביעות דומות נגד המשיבות – הן כתביעות אישיות, והן במסגרת בקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית. מבחינה זו, הפגיעה האפשרית בקבוצה במקרה של הסתלקות, היא פחותה, משום כך, מאשר הפגיעה במקרה של הסדר פשרה.

12.בשל העובדה שהסכם פשרה חוסם את כל חברי הקבוצה באמצעות הכלל של מעשה בית דין, קיים בחוק מנגנון מפורט ומורכב, שנועד להבטיח כי הסכם הפשרה הוא אכן ראוי ונכון ביחס לחברי הקבוצה כולם. מנגד, באשר להסדר הסתלקות, הרי ה"דאגה" לחברי הקבוצה היא פחותה, מאחר שכאמור הם לא ייחסמו מהגשת תביעות דומות בעתיד.

יחד עם זאת, יש להביא בחשבון את העובדה כי חברי קבוצה אינם פונים בדרך כלל לבית - המשפט בתביעות אישיות. האפשרות שמי מחברי הקבוצה ינצל את העובדה כי הקבוצה אינה כבולה בכלל של מעשה בית דין ויגיש תביעה אישית, היא אפשרות שהסבירות להתרחשותה היא נמוכה, וכך גם האפשרות כי חבר אחר בקבוצה יבחר להגיש תביעה ייצוגית בשמה של הקבוצה (אפשרות המוגבלת גם בתקופת ההתיישנות).

13.לאור האמור לעיל, דאג מחוקק המשנה לאחרונה, במסגרת תקנות תובענות ייצוגיות תש"ע – 2010, להסדרת נושא בקשות הסתלקות. כך, בתקנה 11ב' לתקנות הנ"ל, נקבע כי: